<h1>ספר הירושות לרבינו סעדיה גאון</h1>
<h2>דף סח.</h2>
אתחיל המאמר בדיני ירושות. פתח מחבר הספר הזה ואמר הנה הנכסים יוצאים מרשות אדם לחברו בשלשה דרכים אם בירושה או במכירה או במתנה ולכל אחד מאלו השלשה שרשים וענפים. ונתחיל בביאור הירושה אשר הוא כוונתנו בזה ובמה שמסתעף ממנה. הירושות נחלקות לארבעה חלקים כפי היורשים והם הבאים בזכות בנים ובזכות אבות ובזכות אחים ובזכות אחי האב ונבאר כל חלק מן אלו הארבעה חלקים. החלק הראשון בירושת הבאים בזכות בנים נחלק לשלשה חלקים. הראשון ירושת הזכרים עם הנקבות והשני ירושת הזכרים בינן לבין עצמם והשלישי ירושת הנקבות בינן לבין עצמן. אלו השלשה חלקים הם חלוקת הירושה בין הילדים. ונתחיל בבאור חלק הראשון וכל מה שנכלל בו. הנה אם היו הבנים זכרים ונקבות בזה שני חלקים והם כי אנו רואים בנכסי המת אם הם מרובין הזכרים הם היורשים ויזונו אחיותיהם עד זמן שתבגרנה או שתנשאנה לאיש ואם לא היו הנכסים מרובין והבנות קטנות אז הדין שמוציאין מהנכסים מזונות הבנות עד זמן שתבגרנה ואם ישאר דבר הוא לבנים ואם לא לא. והשעור שנתנו לדעת כמה הם נכסים מרובין הוא שיהא בהם מזונות הבנים והבנות עד שתבגרנה הבנות ואם היו כך נותנים הנכסים לבנים והם מוציאים המזונות לבנות ואם היו פחות מזה מוציאים מהם הנצרך למזונות לבנות עד שתבגרנה והמותר נותנים לבנים. ואם היה הממון בשעת המיתה בשעור המרובה ולאחר כך נשתנה ונתמעט כבר זכו בו הבנים וכמו כן אם היה בשעור המועט ולאחר כך נשתנה ונתרבה כבר זכו הבנים כי היתרון להם בשני הפנים. וזה השעור הקצוב המבדיל בין ממון המרובה והמועט חוץ ממה שמוציאין לפרעון החובות והנדוניות ומזונות האלמנות וכל הדומה לזה ממה שהוא חוב על המת. ואם היה קודם הפרעון הזה בשעור המרובה ולאחר כך פחות מזה אז נידון כדין המועט. ואם היה בשעור המרובה אז צריך להוציא גם כן לכל בת עישור הנכסים לנדוניא בשעה שתנשא לאיש. וכל בת שנשאת קודם אחותה נוטלת העישור קודם לכלן ויהיה עישורה גדול מעישור חברתה ובזה שני דינים אם נישאת אחת קודם לחברתה כבר זכתה כל אחת במה שנטלה ואם היו נשואיהן בזמן אחד חולקים להן על דרך החלוקה אשר אבאר ולאחר כך מערבים וחולקים ביניהן בשוה. ובאור זה אם היה הממון מאה דינרין נותנים לאותה שנשאת ראשונה עשרה נשארו תשעים דינרין ולהשנייה תשעה דינרין נשארו שמונים ואחד ולהשלישית ח' דינרין ועשירית נשארו ע"ג דינרין פחות עשירית ולהרביעית ז' ותשעה ושלשים חלקים ממאה נשארו ס"ה דינרים וחצי וחלק אחר ממאה ולהחמישית ו' דינרין וחצי וחלק אחד מעשרים וחלק אחד מאלף נשארו נ"ח דינרין וצ"ט חלקים מאלף ולהשישית ה' דינרין ושמונה עשיריות וצ"א חלקים מאלף פחות עשירית נשארו נ"ג דינרין וי"ח חלקים מאלף ועשירית ולהשביעית ה' דינרין וג' עשיריות ושני חלקים פחות חומש מאלף נשארו מ"ח וט"ז חלקים מאלף פחות עשירית ולהשמינית ד' דינרין וח' עשיריות וחלק וג' חומשים מאלף נשארו מ"ג דינרין וכ"א חלקים ורובע וחומש ממאה ולהתשיעית ד' דינרין וג' עשיריות וג' חלקים ושביעית ממאה נשארו ל"ז דינ' ופ"ט חלקים ושליש ממאה ולהעשירית ג' דינרין ופ"ט חלקים ממאה נשארו ל"ה דינרין וחלק ושלשה ממאה. ואם נישאת האחת קודם לחברתה דינן כמו שביארנו ואם נשאו כולן בזמן אחד נוטלין כל אלו העישורים יחד והם ששים וחמשה דינרין וחולקים ביניהן בשוה וכל בת ששה דינרין וחצי ונשאר לבנים חמשה ושלשים דינר וכן הדין. ולזה העישור שלש דחיות שצריך שלא יהיו באחת מהן. האחת אם היתה הירושה מן האם כי אם היה כך והניחה בנים ובנות הכל לבנים אין להבנות כלום בנכסיה לא עישור ולא מזונות. והדחיה השנית אם כבר השיא האב בחייו הבנות בזה אין להן עישור והשלישית אם כבר בגרו ונישאו לאחר מיתת האב ולא תבעו מאחיהן כלום זה גם כן דוחה את העישור אבל אם בגרו ולא נישאו עוד אז צריכים לראות אם כבר פסקו האחים מלתת לאחיותיהן מזונות ולא תבעו מהם כבר מחלו ואין להן עישור ואם לא פסקו עדין הדין הוא שנוטלין העישור אף על פי ששהו זמן לאחר הבגרות. ואם השיאו אותן האחים לאחר מיתת אביהן והיו אז קטנות ועדין לא בגרו ונטלו פחות מהעישור ותבעו מהם לאחר שבגרו צריכים להשלים להן ואין זה דוחה זכותן. ולאחים הברירה אם רצו נותנים מעות לאחיותיהן ואם רצו מן הקרקעות אשר הניח אביהן. ואם מת האח קודם שנתן העישור לאחותו והניח בן אינה נוטלת העישור מן הבן אלא בשבועה כדין כל בעל חוב [מן היתומים] שנשבע קודם שיגבה חובו וכמו כן אם היו כמה אחים ומת אחד מהם והניח בן נוטלת העישור מחלק כל אח בלא שבועה ומחלק המת בשבועה ובזה נשלם באור חלק הראשון בירושת הזכרים עם הנקבות.
